גם העונה הזאת אופיר דהאן ממשיך להיות נאמן לפנטסיה שלו, לאותן נשים משנות ה-30 עד שנות ה-60, שהיו מתלבשות בסגנון נשי מוקפד ונראו כמו "כוכבות קולנוע", כלשונו. לכן גם הקיץ, כבעבר, ההשראה שלו היא אותו מראה אירופי, לא צו האופנה האחרון, לא טרנדים לוהטים שנשים רבות מדי נופלות להם קורבן. "אני לא בודק מה יהיה הקיץ", הוא מספר. "אצלי התהליך הוא הפוך. קודם אני בוחר את הבדים, ואחר כך חושב מה לעשות מהם. אני קונה בד שאני אוהב את הצבע שלו, בלי קשר לאופנה".

כמו בקולקציות קודמות, הבגדים שלו אינם מיועדים לצעירות מאוד, אלא יותר לנשים בעלות מודעות עצמית שיודעות מה מתאים להן ומה עדיף שיישאר בארון. "אני שמרן", הוא מעיד על עצמו, "אני חושב שצריך להשאיר גם מקום לדמיון, אני בעד סקסיות מאופקת".

אכן, יש איפוק בבגדים. בשמלות המעטפת עם אמרת הוולן שנקשרות בסרט סאטן, בחצאיות הפליסה היפות שפס סאטן שמסתיים בקשר בצורת פפיון נמתח לרוחב המותן, בחולצות הכפתורים עם המחשוף המרובע והשרוול הקטן, ובחולצות הוולן שבשרווליהן נחבאים קפלים מוקפדים במראה פליסה. מוטיב חוזר בכל אלה וגם במכנסיים שיצר העונה הוא הפפיונים. דהאן מודה כי לא עצר בעצמו ושילב אותם כמעט בכל הפריטים לקיץ. בקולקציה, שדהאן מכנה אותה "מתיקות מעודנת", בולט במיוחד המשחק שלו בין מבריק למט, בין סרטי הסאטן המשמשים אמרה לבדי הכותנה והמשי סאטן. הצבעוניות נעה בין שחור-לבן לזהב וירוק, חרדל, כסף וורוד.